דף הבית 

[מתוך ספרו של ויקטור סובורוב הרפובליקה האחרונה, מוסקבה, 1995. התרגום אינו ערוך, אין להפיצו].

 פרק 23

טנק 38 טונות

 א

     כאשר ליריבים שלי אוזלים הנימוקים, הם מציגים את האחרון והמכריע שבהם: "אינך היסטוריון מקצועי, לא זכית לתארים אקדמיים, לתפקידים ולפרסים. ועכשיו הסתכל-נא עלינו…"

אני מסתכל ומקנא: מדליות, כותפות עם סמלי-דרגה נוצצים, מכנסי-גנרל עם פס אדום… אגלה לכם סוד: גם אני נורא חשקתי במדליות, בתארים ובמכנסי-פס של גנרל.

אני מנחם את עצמי בכך שמכנסי-פס אינם הדבר החשוב במדע. אני מנחם את עצמי בכך שמיליוני הקוראים אינם מייחסים חשיבות רבה מדי למכנסיים שלובש מחבר הספר. אני מנחם את עצמי: מכנסי-פס של גנרל עדיין אינם ערובה לכך שמי שלובש אותם מגלה חריצות מספקת בהתמודדות עם הקשיים שהמדע מציב לפניו.

למשל: גנרל גארֶיֶב, לשעבר סגן הרמטכ"ל לעבודה מדעית, דוקטור למדעי צבא, פרופסור, חבר מן המניין באקדמיה למדעי הטבע של רוסיה, נשיא האקדמיה למדעי צבא. גנרל גארֶיֶב סיים את האקדמיה הצבאית על-שם פרוּנזה בהצטיינות יתרה ואת אקדמיית המטכ"ל בהצטיינות יתרה, ועל צווארו – כוכב גדול מזהב ומפלטינה, משובץ ביהלומים [עיטור ממלכתי – מ"ש]. גנרל גארֶיֶב הוא המנהיג העליון של המדע הצבאי שלנו, ממש התגלמותו של מדע זה, והוא תרם תרומה אישית ניכרת להתפתחותו. גנרל גארֶיֶב עסק בעיקר בהיסטוריה צבאית, ובפרט – בשלב התחלתי של מלחמת ברה"מ-גרמניה.

הבה נפנה לעבודותיו.

 ב

למשל – עבודתו של גארֶיֶב שנת 1941 – תחילת המלחמה, שפורסמה בכתב-העת הגבורה, 1991, גיליון 5.

בהתאם לתפקידו, הייתה לגנרל גארֶיֶב גישה לכל הסודות הצבאיים. הן מקומו בהיררכיה ובמדע הצבאי והן תאריו האקדמיים מאפשרים לקוות שהגנרל יפיק משהו יוצא מהכלל.

והוא אמנם הפיק.

לא ניטפל לזוטות: בכתבי הגנרל מוזכרת ברה"מ בלשון נקבה [ברוסית ברה"מ הוא זכר – מ"ש]. זו יכולה להיות סתם פליטת-קולמוס או שיבוש-דפוס. חבל שבחיבורו של הגנרל יש די והותר פליטות ושיבושים כאלה.

אך אי-אפשר להגדיר כפליטת-קולמוס את האזכור של 28 אוגדות של הדרג האסטרטגי השני (ע' 241) אשר החלו, תחת חיפוי  הודעת ט.א.ס.ס. [סוכנות הידיעות הרשמית של ברה"מ – מ"ש], לנוע בחשאי אל הגבול המערבי. משך עשרות שנים נדד המספר "28" מפרסום מדעי אחד למשנהו. ההיסטוריונים הרשמיים פשוט העתיקו את המספר איש מרעהו, עד אשר הוא הפך לאמת מוחלטת שאין לערער עליה. איש לא טרח למנות בעצמו את האוגדות, וגם גנרל גארֶיֶב לא טרח. בספרי בוקע-הקרח הוכחתי שבדרג האסטרטגי השני היו לא 28, אלא 77 אוגדות. הצגתי אתגר, אך הגנרלים אינם נענים לו. הם מתחמקים.

גנרל גארֶיֶב טעה בגדול: הוא פסח על 49 מתוך 77 אוגדות. 49 אוגדות– הן פי שלוש מכמות האוגדות שהיו לצבא ארה"ב בשיאה של "המלחמה הקרה". אך נסלח לגנרל את האוגדות. בכל אחת מהן יש 15-10 אלף חיילים. אז מה אם הוא פסח על 49 אוגדות – לא נעסוק בקטנות, נסלח לו. גם את הגייסות [בגיס יש 4-2 אוגדות - מ"ש] לא טרח הגנרל למנות –נסלח לו גם את זה.

אך גם את הארמיות הוא לא מנה. כאן הוא פשוט התבלבל. מבחינתו הן כולן אותו דבר: היו לו פליטת-קולמוס או שגיאה במספרן, והוא אפילו לא שם לב לכך. להתבלבל בין ארמיה 16 לארמיה 10 – זה כמו לא להבחין בין לנין להיטלר: יש בין השניים הרבה משותף, אך בכל זאת היו הבדלים מסוימים!

בעמוד 255 מודיע גנרל גארֶיֶב, כי ארמיה 16 הייתה במבלט בֶּלוסטוק. כל מי שמתעניין בהיסטוריה יודע, שארמיה 16 מעולם לא לחמה במבלט בֶּלוסטוק. ארמיה 16 היא הארמיה המפורסמת שהורכבה מהשפוטים [penal army – מ"ש]. גנרל לוּקין היה המפקד הראשון שלה. הארמיה הוקמה בחשאי ב-1940. במאי 1941 העלו אותה, בסודיות מוחלטת, על הרכבות והסיעו לאוקראינה, לאזור שֶפֶּטובקה. המכה הגרמנית המקדימה תפסה את ארמיה 16, כמו ארמיות, גייסות ואוגדות רבים אחרים, בתוך קרונות הרכבת…

בעמוד 240 מודיע הגנרל, כי בדרג האסטרטגי השני היו ארבע ארמיות: 16, 19, 21 ו-22. יוצא שארמיה 16 היתה בד בבד הן בדרג האסטרטגי הראשון, במבלט בֶּלוסטוק, והן בדרג האסטרטגי השני. אחרי שנקב במספרים של ארבע ארמיות, פסח הגנרל משום-מה על ארמיה 20.

לא צריך להיות סגן הרמטכ"ל ומורשה-גישה לארכיונים הסודיים ביותר כדי להכין לכל ארמיה כרטיס ולרשום בו כל אזכור עליה. אפשר אפילו לא לרדת לרמה של ספרי-זיכרונות של גנרלים, אפשר לרחף במרומים של ספרי-זיכרונות של מרשלים: שם יש מספיק חומר על כל אחת מהארמיות. אני מפנה את פרופסור גארֶיֶב לזיכרונות של מרשל קאזאקוב, אשר ב-1941 היה מפקד הארטילריה של גיס ממונע 7. ב-26.6.41 הגיע קאזאקוב לעיר סמולֶנסק: "בסמולנסק פגש אותנו גנרל פ.נ. רֶמיזוב - מפקד ארמיה 20, גנרל ט.פ. קורנֶיֶב – ראש מטה הארמיה, וגנרל ו.ס. בּודרוב – מפקד הארטילריה שלה. מטה הארמיה הוקם על בסיס של מטה פיקוד אוריול והגיע לסמולנסק זמן קצר לפנינו" (ע' 7).

מעניין, נכון? עד להודעת ט.א.ס.ס. מ-13.6.41 היה קיים פיקוד אוריול שבראשו עמד גנרל רֶמיזוב, ראש המטה שלו – גנרל קורנֶיֶב, ומפקד הארטילריה שלו – גנרל בּודרוב. אך הנה נשמעה הודעת ט.א.ס.ס. המוזרה, לפיה איננו מתכוונים לתקוף את גרמניה, ופתאום הופיעה ארמיה 20 שלא היתה קיימת קודם, וכל המפקדים של פיקוד אוריול עברו לארמיה זו והשאירו את הפיקוד בלי מפקדים. חולפים רק שבועיים, היטלר זה עתה תקף, אך ארמיה 20, למרבה ההפתעה, כבר הוקמה, הועלתה על הרכבות, הועברה לסמולֶנסק ונמצאת שם בתהליך הפריקה. גם בפיקודים אחרים התרחשו דברים מפתיעים מסוג זה. מה שמפתיע לא פחות הוא שסגן הרמטכ"ל גנרל גארֶיֶב כותב עבודה מדעית על "חוסר מוכנות" של סטאלין למלחמה - ופוסח בתיאוריו לא רק על עשרות גייסות ואוגדות, אלא גם על ארמיות שלמות. אני בהחלט מאמין שגנרל גארֶיֶב לא קרא את ספרי הזיכרונות של סתם גנרלים. אך את אלה של המרשלים אולי קראת, אדוני הגנרל? אני בהחלט מאמין שלבריגדות, לאוגדות ולגייסות לא רק שלא הכנת תיקים, אלא אפילו לא כרטיסים. אך לפחות לארמיות חייב היית להכין כרטיסים! העובדה היא שפסחת  על יותר מארמיה אחת !

מסיבה כלשהי פסחת גם על ארמיה 24 של גנרל קאלינין ועל ארמיה 28 של גנרל קאצ'אלוב.

שכחת להסביר, כיצד ארמיה 18 של גנרל סמירנוב הופיעה פתאום בגבול רומניה. היא לא היתה שם לפני הודעת ט.א.ס.ס., וגנרל סמירנוב עמד אז בראש פיקוד פנימי – חארקוב.

והנה מה שמפליא עוד יותר: גם גנרל ד.א. וולקוגונוב פוסח על עשרות אוגדות, על גייסות ועל ארמיות שלמות. במאמרו בעיתון איזבֶסטיה מ-16.1.93 מספר ולקוגונוב על ארמיות 16 ,19, 21 ו-22, ועל ארמיות 20, 24 ו-28 - פוסח. גנרל וולקוגונוב, כיצד זה הצלחת לאבד שלוש ארמיות? מי העתיק את השגיאות ממי: אתה מגנרל גארֶיֶב או הוא ממך?

והנה מופיע במוסקבה "החוקר הבלתי-תלוי" גבריאל גורודֶצקי [פרופסור ישראלי - מ"ש] וכותב נגדי ספר-הוקעה. דעותיו  מעניינות מאד, אך כשהוא מגיע למספרים ומודיע, כי בדרג האסטרטגי השני היו… את ההמשך ודאי ניחשתם: גורודֶצקי פוסח על עשרות אוגדות, פוסח על גייסות ועל ארמיות. ארבע ארמיות הוא מנה, על שלוש פסח (ע' 287), ופסח דווקא על אלה: 20, 24 ו-28.

"החוקר הבלתי-תלוי" העתיק, מלה במלה, מגארֶיֶב או מוולקוגונוב.

אז אולי ארמיות 20, 24 ו-28 בכלל לא היו בתחילת המלחמה בדרג האסטרטגי השני? איך יכול הקורא שלי לדעת? אולי בדיתי את שלוש הארמיות, ואצל גארֶיֶב-גורודֶצקי-וולקוגונוב הכול נכון?

ארמיות אלה אכן היו בדרג האסטרטגי השני – גם ארמיה 20, גם 24 וגם 28. רוצים להיווכח? לשם כך יש לפתוח את ספרי אותם המחברים! כאשר לטקסט הם מצרפים מפות– במפות הכול נכון. וזה מה שקרה: ביום מן הימים שגה מישהו במניין ארמיות, פסח על שלוש, והמומחים החלו להעתיק. מישהו אחר צייר את המפה, וצייר נכון. והחלו אותם המומחים להעתיק את המפה הנכונה. קוראים אנו אצל אותם מאורות המדע ההיסטורי, ואצל כל אחד – ארבע ארמיות בדרג האסטרטגי השני: 16, 19, 21 ו-22. ואם מאור המדע מצרף מפה, כי אז על המפה תמיד מתווספות ארמיות 20, 24 ו-28.

בדיוק כך יצא אצל הפרופסור הישראלי גבריאל גורודצקי, "החוקר הבלתי-תלוי". בטקסט (ע' 287) – ארבע ארמיות, ובמפה (ע' 296) – שבע ארמיות. יש להודות שהמפה צוירה במיומנות (על-ידי מישהו אחר). ובמפה זו ארמיה 20 נמצאת באזור רוגאצ'וב וז'לובּין. יופי, גבריאל! ציינת נכון את מיקום ארמיה 20. והנה ארמיה 24 באזור בּריאנסק - כך בדיוק היה. וארמיה 28 – במקומה הנכון באזור ויאזמה.

רק אין אף מלה על כך בטקסט.

גבריאל, משנת 1985 אנו מתווכחים מעל דפי כתבי העת. אני מפרנס אותך. בלעדיי – מי היה מאכיל אותך בקרמלין על חשבון המדינה? תגלה לי, בתור ידיד, מדוע אצלך הכול נכון במפה, ובטקסט – שטויות? ואגב, אותן השטויות שבספרי אנפילוב, מֶרצאלוב, וולקוגונוב, גארֶיֶב…

 ג

כך היה נהוג אצלנו: וולקוגונוב כותב ספר, מאבד ארמיות, ובמפות – הכול נכון. הוא מעולם לא בדק את הטקסט מול המפות. כך גם גארֶיֶב. ואחריהם – גורודֶצקי.

רבותי, זה מה ששווה עבודת-צוות. זו רמתה של המחשבה המדעית הרשמית שלנו. וכאשר אומרים לי, שוולקוגונוב וגארֶיֶב משתמשים בארכיונים הסודיים ביותר, ולי אסור לגשת לארכיונים אלה - אני מסכים בהחלט ומקנא בהם. יום יבוא, ורוסיה תפתח גם לפניי את הארכיונים שלה. לא יהיה מנוס מכך. ובינתיים נאלץ אני להסתפק במה שמונח על פני הקרקע. אך יש לי יתרון על פני המקצוענים. פיתחתי לעצמי שיטה, ואני מוכן – מול מצלמת טלוויזיה ומיליוני צופים – להשיב לשאלות מהסוג: מי הוצב ימינה מגדוד חי"ר 3 של חטיבת חי"ר 142 של אוגדת חי"ר 5 של גיס חי"ר 16 של ארמיה 11?

אחשוב קצת ואשיב: ימינה ממנו עמד גדוד חי"ר 3 של חטיבת חי"ר 328  של אוגדת חי"ר 48 של גיס חי"ר 16 של ארמיה 8.

ואם המקצוענים - אלה שמותרת להם גישה לארכיונים סודיים ושפוסחים ומתבלבלים לא רק באוגדות ובגייסות, אלא בארמיות שלמות  – יאזרו אי-פעם עוז להתמודד איתי מול מצלמת טלוויזיה, אז אני מוכן: טלפנו לכל מו"ל של הספרים שלי, ומיליוני צופי טלוויזיה יהיו לנו לשופטים. מקצוענים נכבדים, אתם מוזמנים בזאת  לקרוע את המסכה מעל פרצופי.

 ד

בעמוד 161 מצטט גנרל גארֶיֶב, היסטוריון-מקצוען, את מרשל שאפּושניקוב: "גיוס הוא האופּיוּם של מלחמה".

הו, חבר גנרל, הכול בשבילך "גראס" והרואין!

קראת את מוחו של צבא, ספרו של מרשל שאפּושניקוב, אך קראת בלא תשומת לב. שאפּושניקוב לא כתב שום דבר על אופיום. הפרק האחרון של מוחו של צבא נקרא "גיוס הוא האודיוּם של מלחמה". בכל המהדורות הידועות לי של מוחו של צבא הודפס שמו של הפרק באותיות גדולות ומודגשות, ומלבד זאת כל העורכים הוסיפו, מעל המלה הלטינית הנדירה, את הסימון הקטן של הערת-שוליים, ובו במקום הסבירו את משמעות המלה הלטינית [odium – שנאה, מיאוס, דחייה – מ"ש]. אתה, גנרל גארֶיֶב, לא הבנת את ספרו של שאפּושניקוב, לא התעמקת בו, לא ביררת את המונחים ולא טרחת לקרוא הסברים למונחים. ניתן לסלוח זאת – הרי כתוב באותיות כה קטנות…

אתה, המתבלבל בין אופיום לגיוס, האם מבין אתה את ההבדל בין קוקאין להתפרסות אסטרטגית?

לא הייתי מלבין את פניו של האקדמיק [חבר מן המניין באקדמיה למדעים– מ"ש], אך אם הוא התחיל לדבר על מקצוענות, אני נאלץ לענות ברוגזה. קבל נא, גנרל גארֶיֶב, יחד עם מֶרצאלוב, שותפך לכתיבת הספר, מעין  מכת-נגד ממני. תשמרו אותה למזכרת.

לא אלאה את הקורא בהמון דוגמות מדהימות מחיבוריו המדעיים של אקדמיק גארֶיֶב, כל אחת ראויה ללעג פומבי. אתעכב רק בדוגמה אחת.  בעמוד 229 של חיבורו המדעי מזכיר גנרל גארֶיֶב את טנקי 38 טונות הגרמניים.

זה חמישים שנה מדברים אנשי המדע שלנו על טנקי 35 טונות ו-38 טונות הגרמניים.

ברור שטנקי 35 ו-38 טונות עלו בתכונותיהם על טנקי BT הסובייטיים – כך אמרו משך עשרות שנים המומחים הצבאיים שלנו. בפעם האחרונה עשה זאת גנרל קריבושֶיֶב, זה שהחליף את גנרל גארֶיֶב בתפקיד סגן הרמטכ"ל לעבודה מדעית. גנרל קריבושֶיֶב הודיע, כי טנקים אלה היו טובים מ-BT-7 שלנו (ו.אי.ז'., 1991, גיליון 4, ע' 36).

אכן, השוואה פשוטה בין המשקלים מצביע על יתרון הטנקים הגרמניים: משקלו של BT-7 היה 13.8 טונות, אם כך, איך יכול הוא להילחם נגד הטנק הגרמני שמשקלו 35 טונות, קל וחומר נגד זה שמשקלו 38 טונות?

היסטוריונים וגנרלים שלנו הגדירו את טנקי 35 ו-38 טונות כבינוניים. יש המגדירים אותם ככבדים.

זה טבעי בהחלט שהמומחים מהקרמלין משבחים את טנקי 35 ו-38 טונות הגרמניים וסוברים שגם אם טנקים אלה לא הגיעו לרמה של T-34 ו-KV שלנו, רמתם עלתה על כל יתר הטנקים הסובייטיים. זו עמדה רשמית. היא שולטת בכיפה זה חמישים שנה. אין אפילו טעם לערוך השוואה.

 ה

גם לי לא היה ספק שטנקי 35 ו-38 טונות טובים מ-BT שלנו. עד שהגעתי לגיל 13.

אז קראתי שבסוף המלחמה הופיעו אצל הגרמנים טילים מונחים נגד טנקים, למשל – "רוט-קֶפּכֶן" – "כיפה אדומה". כינוי עדין ונחמד. כאילו לא צבאי. בכלל, הגרמנים טובים בכינוים יפים. אבל מדוע הם לא המציאו כינוים לאחדים מהטנקים שלהם? איזה מין טנק זה – "35 טונות"? או "38 טונות"? האם לטנקים אלה אין כינוי ושם הדגם? הרי אנו לא אומרים: "גנרל 150 ק"ג", "מרשל 180 ק"ג". לגנרלים ולמרשלים רבים יש שם, ולאחדים – גם שם משפחה.

גם לכל פריט חימוש יש שם הדגם, ולפעמים כמה שמות הדגם, ומלבד זאת – כינוי. הגרמנים הרומנטיים אהבו להעניק כינוים יפים לכלי הנשק שלהם. בייחוד – לשריון: "קרנף", "אריה", "פיל", "נימיה", "דבּוּר", "צרעה". אני כבר לא מדבר על "פנתר" ו"טיגריס".

אז מהו טנק "35 טונות"? או "38 טונות"? זה צורם לאוזן. משהו אינו כשורה. להשאיר שני סוגי טנקים בלי שם הדגם ובלי כינוי? זה לא מתאים לגרמנים. גם אנו לא היינו עושים כך. ושום צבא בעולם לא ישאיר כלי חימוש בלי שם הדגם או כינוי.

למדתי אז בפנימייה צבאית בעיר וורונֶז'. הלכתי לספריה. אספתי כל מה שהיה על טנקים גרמניים וגיליתי, שאכן היו לגרמניה טנקים ששמות הדגם שלהם (t)35 ו-(t)38.

אלא שהם בשום אופן לא נראו כבעלי משקל 35 או 38 טונות: מין עלובים כאלה, כחושים. גם לא ברור, מדוע האות "t" בסוגריים. אולי לא מדובר בטונות?

 החלטתי ללמוד ולהבין את שיטת שמות הדגם של חיל השריון הגרמני. הבנתי. הנה יש בווֶרמאכט טנק (r) T-34. מה זה אומר? זה T-34 שלנו שנתפס בקרב והועמד לשירות צבא גרמניה. רק הוסיפו לשם הדגם שלנו את האות הלטינית "r" קטנה .

או הטנקים הגרמניים r)BT-7, (r)KV-1, (r)KV-2, (r)T-26). כל אלה הם טנקים רוסיים, וכשהגרמנים קיבלו אותם לשורותיהם, הוסיפו אות לטינית "r" קטנה . לאות זו הייתה אצלם משמעות כלשהי.

שירתו  אצלם  גם  טנקי-שלל  צרפתיים,  למשל  S-35.  בצבא  הגרמני  קיבל טנק זה את שם הדגם f)S-35). וכל טנק צרפתי ששירת את גרמניה שמר על שם הדגם משלו, והגרמנים היו רק מוסיפים את האות "f" בסוגריים. בכלל, הם אימצו לשירותם את כל אשר הצליחו לתפוס בקרבות, ולשם הדגם של טנקי-שלל אמריקאיים היו מוסיפים "a", לפולניים – "p". לא צריך להיות אסטרטג דגול כדי להבין את ההיגיון: לשם הדגם המקורי של טנק-שלל מתווספת האות שמציינת את ארץ היצרן. באות "t" סימנו טנקי-שלל צ'כיים – tschechisch. כך שהאות "t" כלל אינה טונות, אלא הארץ שבה טנקים אלה נבנו.

היה בצ'כוסלובקיה טנק שתוכנן בשנת 1935, ועוד אחד – ב-1938. גרמניה כבשה את צ'כוסלובקיה, והטנקים הצ'כיים נתקבלו לשורות וֶרמאכט. הם קיבלו את שמות הדגם t)35) ו-t)38), שפירושם "טנק צ'כי של שנת 1935" ו-"טנק צ'כי של שנת 1938".

 ו

אני מברר הלאה, ומסתבר: "טנק 35 טונות" – משקלו היה 10.5 טונות, ו"טנק 38 טונות" – משקלו היה אף נמוך מזה של "טנק 35 טונות" – רק 9.5 טונות.

טנקים אלה הם התגלמותו של פיגור טכני, במובן הגרוע ביותר. רואים זאת בעין בלתי מזוינת: שריונם אינו מרותך, אלא הלוחות שלו מחוברים במסמרות. זו רמה פרה-היסטורית של טנקים, כמו באמריקה של אותן השנים.

פשוט אסור להשוות בין טנקי "35 טונות" ו-"38 טונות" ל-BT שלנו.

אך אנו נשווה ביניהם, כי הרי הכריז גנרל קריבושֶיֶב, קבל עם ועדה, שלא היינו מוכנים למלחמה, והגרמנים החכמים כן היו מוכנים, והטנקים הצ'כיים של וֶרמאכט היו טובים מ-BT שלנו. אני מודיע בזאת לגנרל קריבושֶיֶב ולמפקדיו הישירים – לרמטכ"ל ולשר ההגנה, מודיע להיסטוריונים מקצועיים, לעורכי ו.אי.ז'.[ירחון צבאי-היסטורי – מ"ש] שמפרסמים את חיבורי הגנרלים גארֶיֶב וקריבושֶיֶב: ל"טנקי 35 טונות" היו מנועי-בנזין של 120 כוח-סוס, ול"טנקי 38 טונות" – של 140 כוח-סוס. אני ממליץ למטכ"ל  שלנו  להשוות זאת עם מנועי-דיזל B-2 בעלי 500 כוח-סוס שהותקנו על BT-7M. לטנקי BT-2, הכי ישנים והכי חלשים שלנו, היו מנועים בעלי 400 כוח-סוס.

"טנק 35 טונות" הגיע למהירות 35 קמ"ש (האנציקלופדיה של טנקים גרמניים במלחמת העולם השנייה, לונדון, 1978, ע' 41-47). BT-7M שלנו הגיע, באופן רשמי, ל-86 קמ"ש, ולמעשה הגיע ליותר.

"טנק 35 טונות" נסע לא יותר מ-190 ק"מ, ו-BT-7M – 900 ק"מ (אי.פּ. שמֶליוב, טנקי BT, מוסקבה, 1993, ע' 24).  טנקים  צ'כיים  חומשו  בתותחי  37  מ"מ,  BT –  בתותחי  45 מ"מ, ולאחדים (BT-7A) היה תותח של 76 מ"מ.

BT עלה על הטנקים הגרמניים באיכות השריון, היה לו מבנה הגיוני, צורת גוף טובה בהרבה, וכמובן, לוחות השריון שלו רותכו, לא מוסמרו.

המנועים של "טנק 35 טונות" ושל "טנק 38 טונות" היו כה חלשים, שבחורף לא היו מסוגלים לנתק מהקרקע את זחליהם ש"נדבקו" אליה מפאת הכפור. לכן תצלום [מימין] של טנקים אלה בחורף מראה אותם עומדים על קרשים. אחרת יידבקו, ואיך לנתק אותם אחר-כך?

באין משהו טוב יותר, נאלץ הצבא הגרמני להשתמש אפילו בטנקים כאלה. במלחמה נגד צרפת, שם לא הייתה לו התנגדות, הוכיחו את עצמם טנקים אלה  לא רע, כי איכותם של הטנקים הצרפתיים והבריטיים של אותה התקופה – ידועה לשמצה. נגדם אפשר היה להשתמש בכל מה שיעלה על הדעת. אפילו ב"טנקי 35 טונות". אבל ברוסיה לא היה מה לעשות בטנקים אלה. לכן בסוף 1941 הוציאו אותם הגרמנים מהשימוש ונתנו במתנה לבעלי בריתם.

אך גם שם לא היה מה לעשות בהם. כל הזיכרונות עליהם מלאים בגידופים. חוסר אמינותם היה חומר-גלם לבדיחות.

 ז

והנה עבודותיו של המומחה הראשי לשלב ההתחלתי של המלחמה, הלא הוא אנפילוב - חבר האקדמיה, דוקטור למדע וכו' וכו'. הוא כתב ספרים רבים, אך בכולם חזר על אותו דבר. נפתח, למשל, את עמוד 72 בספרו כשלונו של בליץ-קריג. אנפילוב כותב: "הוציאו משימוש… כל טנקי 35 טונות, והמשקל המזערי, של הטנק T-III, נעשה 38 טונות".

הכול כאן ערבוביה. אנפילוב מתבלבל בין טנקים גרמניים לטנקי-שלל צ'כיים, ואין לו מושג על תכונותיהם של אלה ושל אלה. משקל טנק T-IIIJ הגרמני, שייצורו החל במרץ 1941, היה 21.5 טונות (האנציקלופדיה של טנקים גרמניים במלחמת העולם השניה, לונדון, ע' 58-67). לכל הדגמים הקודמים היה משקל נמוך יותר.

אנפילוב התבלבל בין טנק T-III הגרמני ל"טנק 38 טונות" הצ'כי שמשקלו היה, כפי שאנו כבר יודעים, 9.5 טונות.

כל אזכור של "טנקי 35 ו-38 טונות" בפרסומים שלנו הוא קלוננו הלאומי. הניתן לכנות זאת אחרת? בברה"מ חקרו את מלחמת העולם השנייה בדרך די מוזרה. קבוצות חברי האקדמיה העמידו פנים של חוקרי המלחמה, ואת התוצאה רואים. בליץ-קריג הגרמני הוא מלחמת טנקים. כדי להבין את שנת 1941 יש להתחיל מלימוד הטנקים הגרמניים. בקיץ 1941 היו בחימוש וֶרמאכט ארבעה דגמי טנקים, מ-T-I עד T-IV, וגם טנקי-שלל זרים, ביניהם גם צ'כיים, "טנקי 35 ו-38 טונות". אך למומחה הראשי לבליץ-קריג הכותב ספר שבליץ-קריג כלול בשמו, אין שום מושג על נשוא מחקרו.

חקר בליץ-קריג הוא עבודתו העיקרית של אנפילוב. אנפילוב הקדיש לו את חייו. ליד מוסקבה, בעיירה קוּבּינקה, ישנו מוזיאון הטנקים העשיר בעולם. מוזיאון בּובינגטון הבריטי – טוב, אך אינו משתווה לקוּבּינקה. יש בקוּבּינקה אוספים נפלאים של שריון. לשם מה? למען מי? יש להניח שלמען אלה אשר לומדים את הטנקים בדרך מקצועית. למען אלה הכותבים ספרים על בליץ-קריג שבוצע באמצעות הטנקים. למען חבר אנפילוב. לפשוטי העם לא נתנו להיכנס לקוּבּינקה, כי שמרו את המוזיאון למומחים. הייתכן שהמומחה הראשי לטנקים לא מצא בחייו אף לא יום אחד כדי לבקר במוזיאון זה, העשיר בעולם, שבנו במיוחד בשבילו?

בכלל לא צריך לראות את הכול: רק ארבעה טנקים גרמניים ושניים צ'כיים. סך הכול צריך להבין שהיו ארבע דגמים גרמניים, ומלבדם היו טנקי-שלל; צריך להבין שטנקים גרמניים שונים מטנקי-שלל; להבין שטנקי-שלל אינם מגיעים, אפילו לפי המראה החיצוני שלהם, ל-35 טונות, קל וחומר ל-38 טונות.

ואחר-כך פתחו את המוזיאון בקוּבּינקה לקהל רחב. כמה טוב לקפוץ לשם ליום אחד! אם לא מאפשרים לך בזמן עבודתך, אז אחר-כך, לפחות לשעה, בתור חובב. אפילו עשר דקות היו מספיקות: כל החיים כתבת על בליץ-קריג ועל טנקים גרמניים – מדוע שלא תתעניין בטנקים?

אך לא. הטנקים אינם מעניינים את אנפילוב. כל חייו דיבר שטויות ולא התעניין בנשוא דבריו.

וגם לסגן הרמטכ"ל לעבודה מדעית (הנוכחי, קודמו וכל קודמיהם) אין שום מושג בטנקים שהיו לגרמניה.

דווקא הודות לחקר השלב ההתחלתי של המלחמה הועלה גנרל גארֶיֶב כה גבוה. דווקא השלב ההתחלתי של המלחמה הוא נושא טיפוחיו, תחום התעניינותו המיוחדת.

השאלה: איך הוא הצליח לסיים שתי אקדמיות צבאיות בהצטיינות יתרה? האם זו הרמה המקובלת של בוגרי האקדמיה הצבאית על-שם פרוּנזֶה ואקדמיית המטכ"ל? או אולי קנה גנרל גארֶיֶב את הדיפלומות, את התארים האקדמיים, את הדרגות ואת התפקידים?

ח

גארֶיֶב אינו נלאה מלשנן שהטנקים שלנו היו קלים ומיושנים. אבל אינו מוצא פנאי להשוות בין ה"קלים ומיושנים" שלנו לטנקי גרמניה.

ראו איזה פלא: גנרל גארֶיֶב, הוא ולא אחר, מתלונן בחיבורו על כך שבגרמניה זרקו פחות בוץ על היטלר מאשר בארצנו זרקו בוץ על צבאנו. גנרל גארֶיֶב אומר זאת בזעם מזויף, יוצר רושם כאילו אין ידו במעל, כאילו הוא עצמו לא זרק בוץ על ארצו ועל צבאו. ישנם, הוא אומר, כוחות אפלים כלשהם שמשחירים את ההיסטוריה שלנו. פרופסור גארֶיֶב, הלא אתה הוא זה העומד בראש כוחות אלה! הלא אתה הוא המכוון אותם!

גם העמדה של אחדים ממבקריי אינה ברורה. כתבתי ספר שתמציתו: אין אנו טיפשים יותר מאחרים. ספרי נסקל על-ידי המבקרים. אך איש אינו מוחה כאשר ההיסטוריונים הרשמיים שלנו, שבראשם היה גם גנרל גארֶיֶב, מפארים את צבאו של היטלר שהיו לו, כביכול, טנקים שמשקלם 35 ו-38 טונות.

חברים יקרים, בעד מי אתם?

 ט

והנה יוצא לקרב פולקובניק [אלוף-משנה – מ"ש] מֶרצאלוב, דוקטור להיסטוריה, פרופסור, מחבר של… וכו' וכו'.

מֶרצאלוב תופס אותי על חם: איני בעל תארים רמים ותפקידים חשובים. מֶרצאלוב מעמיד את עצמו כמופת: הוא דוקטור להיסטוריה, פרופסור. גם בתו – דוקטור להיסטוריה, גם היא פרופסור. פרופסור מֶרצאלוב הוא שותפו לחיבורים של פרופסור גארֶיֶב בכבודו ובעצמו.

פרופסור מֶרצאלוב, שאלה לי אליך: מדוע לא מחית כאשר פרופסור גארֶיֶב, שותפך, כתב על טנקים של 38 טונות? האם פחדת או… גם אתה לא התעניינת בהיסטוריה צבאית? מדוע שתקת כאשר התבלבל פרופסור גארֶיֶב בין מונחים צבאיים? ברור שלא היה צורך לתקוף אותו בפומבי, אך אפשר היה להעיר לו בצורה חברית: מאחמוּט אחמֶטוביץ' [גארֶיֶב – מ"ש], משהו כאן לא כל-כך…

אפשר לסלוח למישהו שלא ידע משהו. אך האם אפשר לסלוח לדוקטור למתמטיקה שאינו יודע לוח כפל? האם אפשר לסלוח לך, חבר מֶרצאלוב, פרופסור ודוקטור להיסטוריה, מומחה לשלב ההתחלתי של המלחמה, על שאינך יודע, אילו טנקים היו לגרמנים באותו השלב ההתחלתי? אתה מתגאה שיש לך סיווג ביטחוני המאפשר לגשת לארכיונים, אך מה יועילו לך הארכיונים אם לא למדת לעבוד אפילו עם מקורות גלויים? אם במשך כל חייך לא מצאת פנאי להציץ במוזיאון הטנקים?

ברה"מ ייצרה מהנדסים, רופאים ומורים - הכי הרבה בעולם. והנה באוּזבֶּקיסטאן ערכו פעם בוחן-פתע לסטודנטים של שנה אחרונה ללימודי כלכלה. נתנו להם לפתור בעיה מתמטית אחת ויחידה, אבל קשה מאוד: משני-שליש להפחית חצי. הבעיה קשה, זה ברור, אך נסכים: בעבודתו חייב הכלכלן להיעזר לא רק בתורת מרקס ולנין. הבוחנים התחשבו בקושי של הבעיה ולא התקמצו בזמן לפתרונה: מי יזדקק לשעה, מי ליום שלם – הזמן אינו חשוב, העיקר שיפתרו. את התשובה הנכונה נתנו 23% מהנבחנים. אפשר היה לשמוח גם לתוצאה כזו. הצרה היא שכל היתר לא נתנו תשובה נכונה.

מה לעשות בכלכלנים כאלה? התשובה פשוטה: לתת לסיים ולהנפיק דיפלומות – למי רגילות, למי בהצטיינות. האם היה מוצא אחר? בעבר הנפיקו דיפלומות לדומיהם, ובעתיד ינפיקו. מהי אשמתם של  דווקא אלה? רק בזאת שבחנו אותם, ואת קודמיהם לא בחנו. ויצאו הכלכלנים לעולם הגדול. ואם לא הכול בסדר בכלכלה שלנו, יש להודות לאותם הכלכלנים.

איני מרמז על שום דבר. אבל, פרופסור מֶרצאלוב, כאשר מומחה לשלב ההתחלתי של המלחמה מעולם לא מנה בעצמו אוגדות וגייסות, פסח על ארמיות שלמות ואין לו מושג על הטנקים שהיו לצדדים היריבים – האם אינך סבור שמומחה כזה דומה לכלכלן שלא למד חשבון פשוט? רמתה המקצועית של ההיסטוריה הרשמית שלנו הוא כרמת כלכלתנו. לא מאמינים להיסטוריונים. אחרי שבעים שנות עבודה מאומצת הגענו למצב שאין ספר-לימוד לתיכון רגיל שניתן להאמין ולוּ לרבע של מה שכתוב בו. האין זה הישגך האישי? האין זה אתה, בשותפות עם גארֶיֶבים, אנפילובים, וולקוגונובים וקריבושֶיֶבים, שהבאת את המדע שלנו עד למצב של בערות ואטימות מוחלטת? אתה – היסטוריון מקצועי, אך האם מותר להתגאות בזאת על רקע הישגיו של המדע ההיסטורי שלנו? אתה חושד ברמת הידע שלי בהיסטוריה צבאית [ יריבי סובורוב טענו, כי הוא אינו יכול לדעת כל-כך הרבה, ומכאן - ספריו נכתבו לא על-ידו, אלא ע"י צוות שלם של היסטוריונים מערביים – מ"ש]. פרופסור מֶרצאלוב, אני יודע מעט מאוד. לך נדמה שאני יודע הרבה, אך זאת רק על רקע הידע של הרמטכ"ל וסגנו לעבודה מדעית. מרמתם יש להיות מופתע. היא צריכה להיחשב לחשודה.

ואם אתה חושב שחובבים אינם טובים בשום דבר, אנסה להוכיח את ההיפך. ב-1993 הדפיס המו"ל "ספרי תחביב" (יופי של שם!) את ספרו הנפלא של איגור פאבלוביץ' שמֶליוב על טנקי BT הסובייטיים. בספר יש הרבה דברים חדשים ומעניינים. למשל, מתפרסם שם לראשונה, כמה טנקי BT ייצרנו – מה שלא תמצאו ב"ז'וּרנאל צבאי-היסטורי" [הרשמי – מ"ש]. המחבר ערך ניתוח השוואתי של טנקי BT מול טנקים זרים, ובין היתר מול טנקי t)35) ו-t)38) שהיו לווֶרמאכט. המחבר קרא לטנקים בשמות הנכונים, בדייקנות וביושר השווה בין תכונותיהם הטכניות. המחבר אינו גנרל, אינו פרופסור, אינו דוקטור למדעים. יש לו רק יתרון אחד עליך: הוא מתעניין בנשוא מחקרו.