ב-23.8.39, ערב חתימת הסכם מולוטוב-ריבֶּנטרופ, לא יכלו ברה"מ וגרמניה לתקוף זו את זו, כי חצצו ביניהן ארבע מדינות ניטרליות: פולין, ליטא, לאטביה ואסטוניה.

אבל אחרי שברה"מ וגרמניה כבשו, לפי ההסכם, את המדינות הניטרליות, נוצר בין שתי הכובשות גבול משותף.

 ב-1940 כבשה ברה"מ גם חלק מפינלנד. אחר-כך אילצה את רומניה לוותר על שטחים בקרבת שדות הנפט שלה – מקור דלק חיוני עבור גרמניה.
(בצבע ורוד מסומנים השטחים שברה"מ כבשה ב-1940-1939)

 גרמניה ניצלה ראשונה את האפשרות להתקפת-פתע דרך הגבול המשותף ופלשה לברה"מ ב-22.6.41. לקראת פלישתו לבריטניה, רצה היטלר לנטרל את הסכנה מהמזרח.

 ההיסטוריון ויקטור סובורוב מוכיח:
ברה"מ עמדה לתקוף את גרמניה ורומניה ב-6.7.41.
לכן ב-22.6.41 היה צבא ברה"מ עדיין בשלבים של התפרסות התקפית. ברה"מ לא ציפתה שגרמניה תפלוש – ולכן לא הכינה שום הגנה. זו אחת הסיבות העיקריות להצלחות גרמניה בתחילת המלחמה.