דף הבית
גיליון 1 - 01.12.03

שלום, אני מישה שאולי. תרגמתי לעברית את הספר בוקע הקרח, יסדתי עם חברים את העמותה בוקע הקרח,  עיצבתי את האתר הזה וכעת אני מנהל אותו. כל זה עשיתי כחובב וללא תשלום. 
  בדף זה אפרסם כמה ידיעות והגיגים שלא מצאתי להם מקום בדפים האחרים של האתר. אני מקווה שאשיב בכך על כמה שאלות שטרם נשאלו  ואעורר שאלות נוספות. אתם מוזמנים לשלוח בדוא"ל את שאלותיכם. אפרסם כאן, מדי גיליון, את שאלותיכם ואת תשובותיי. 

שאלה: "מה לך ולהיסטוריה?"
   אחרי שקראתי את בוקע הקרח, לא עזבה אותי התחושה של deja vue. לא יכולתי להגדיר, מה בדיוק "כבר ראיתי", עד  שקלטתי: הספר מהווה סיכומי תביעה במשפט פלילי.  סובורוב מציג לנו - קרי לבית-משפט - את סעיפי האישום. כל פרק הוא סעיף אישום נפרד, וסובורוב, בתפקיד תובע, מנתח את הראיות, חושף סתירות ושקרים של הנאשם ושל סניגוריו, ממצה עובדות מוכחות ומציע את מסקנותיו לשיפוט הקוראיו.
   זה המקום לספר ששנים רבות, עד לצאתי לגמלאות באפריל 2003, טיפלתי, כחוקר במשטרת ישראל, בתיקי הונאה מורכבים. למדתי לא להאמין למלים, אלא אם הן נתמכות בעובדות ויוצרות הסבר הגיוני למה שהתרחש בפועל. לכן אמרתי פעם לסובורוב שגם אני היסטוריון כמוהו: הוא חוקר אירועים מלפני עשרות שנים, אני - מלפני יום, חודש, חמש שנים, חמש-עשרה שנה... "לך ולי", אמרתי לסובורוב, "אין דיפלומה של היסטוריון. לעומתה יש לנו מיומנות וניסיון מוכח של חקר האמת. אתה היית קצין מודיעין צבאי, אני - חוקר משטרה". סובורוב הופתע מההשוואה, אך לבסוף הסכים אתי, שלא רק היסטוריונים מקצועיים רשאים - וחייבים - לגלות את האמת ההיסטורית.

שאלה: "מה לך ולברית המועצות שהתפרקה?"
  אמנם התפרקה, אבל, להבדיל מהרייך השלישי, לא מתה: סמליה ותמונות מנהיגיה מתנוססים בגאווה מעל רחבי הפדרציה הרוסית; ההמנון שלה (בשינוי קוסמטי) מנוגן ברחבי העולם; ל"קיסרות הרוע" יש אוהדים גם בישראל, ומנהיגיה של  מפלגה אחת לפחות אינם מתביישים להצטלם על רקע דיוקנו של לנין, מייסדה של ברה"מ.
  השתכנעתי שברמת המועצות אשמה בפתיחת מלחמת העולם השנייה לפחות באותה המידה שגרמניה הנאצית אשמה. לכן לי, כשוטר לשעבר וכאזרח רודף צדק, כואב לראות כיצד סטאלין, זה שהצית את אש המלחמה, מוצג בעולם ככבאי-גיבור שחירף את נפשו במאמץ לכבות את האש שלה.

גיליון 2 - 23.04.04

גיליון זה התעכב משום התקלות - הן במחשב שלי (הדיסק הקשיח מת) והן באתר. אבל מעז יצא מתוק: אסיה מגדל, אשת מחשבים רבת הכישרונות, עזרה לי לתקן את האתר ולהביאו למצבו הנוכחי, וגם תרמה רעיונות מועילים.

את "חורבן בית ווטיצקי" מאת קארל צ'אפק, הסופר האהוב עלי, פרסמתי בעבר ב"פורום ערוץ ההיסטוריה" (כדאי לכם להשתתף, אפשר סתם לבקר). 
החלטתי לפרסם אותו אחרי שיחה עם אדם מלומד. הוא ניגש אלי אחרי ההרצאה שלי וסיפר, שקרא את "בוקע הקרח", נדהם והלך להתייעץ עם מרצה להיסטוריה. אותו המרצה פתר את הקושיה: כל עוד לא נפתחו כל הארכיונים, אין מקום למסקנות כלשהן.
השבתי לבן-שיחי המלומד, שעמדתו של היסטוריון אינה עקבית, משום שאת הגרסה המסורתית הוא מוכן לאמץ גם בלי לחכות לפתיחת הארכיונים. ובכלל, איש אינו יכול להיות בטוח שכל העובדות בידיו, אבל למרות זאת בכל רגע נתון עלינו להגיע למסקנות על סמך מה שידוע לנו באותו הרגע. אחרת, למשל, בתי המשפט לא יהיו מסוגלים לפסוק - הרי מחר עשויה לצוץ עובדה חדשה כלשהי.

את פנייתו של סובורוב אל הקורא העברי יזמתי אני, וסובורוב נענה ברצון. הוא ישמח לקבל תגובות (דרך הדוא"ל של אתר זה).

דף הבית